הדרך

הדרך ארוכה היא, אך ברגע שהגענו לתוצאה, באותו הרגע שכחנו את הדרך, ומדברים רק על התוצאה כאילו שיום אחד הגענו ממקום אלף למקום בביית
אבל למה?
למה אנחנו מסתכלים רק על התוצאה
למה לא אכפת לנו מהדרך הכל כך ארוכה?
הנושא הזה מציק לי עד בסיס יומי, והוא עולה יותר פעמים משהיתי רוצה לחשוב.
כמו שהנחתם, אני לא מעריך תוצאה כמו הדרך.
אבל מאיפה זה מגיע?
היגיון הבריא יגיד לכם שזה בעקבות יעילות, כולם עוברים דרך כלשהי אבל לכל אחד יש תוצאה אחרת ולכולם יש דרך, לכן קל יותר פשוט לשפוט את האדם על פי התוצאה, אתה לא צריך לדעת הרבה ואתה מקבל את כל מה שלא מעניין בבן אדם.
מה אני מציע כנגד?
בעייני הדרך שהאדם עבר מעצבת את המחשבה שלו, את הדעה שלו, ואת הדרך שהיא יגיב למצב, התוצאה הובילה אותו לדרך (פוסט אחר) ולכן הוא עשה אותה אבל הוא מי שהוא בגלל שהוא עבר את המסע הזה.
להגיד לתוצאה מאפיינת אותו זה לא יותר מירוץ לעצלנות, לא להקשיב לאדם ולמה שיש לו להגיד.
אז שמישהו ניצב מולכם.. תואר שני או בחור שנפל בבית ספר, תקשיבו לו ורק אז תשפטו אותו.. תעשו לי טובה.
יום טוב

טום