מה שנכון, אולי לא נכון?

דמיינו סידרת טלוויזיה, אחת שמרימה לכם את האנדרלין וגורמת לכם להרגיש טירוף ואת הדם בגוף, אחת שככל שאתם רואים יותר ממנה אתם יכולים לראות עוד, ולחזיק יותר זמן מול המסך.
טוב. קוראים לזה ספורט דאמת ואני אשם בדיוק כמוכם בלא לעשות את זה.
אז אחרי שהסכמנו שספורט זה הדבר הכי טוב שאנחנו יכולים לעשות בכל זמן נתון איך יוצא שכל כל הרבה מאיתנו לא עושים את זה?
לצערי יש לי יותר מתשובה אחת לזה ואני בטוח שאני אפילו לא צריך לכתוב פה ואתם תוכלו למלא את החסר בעצמך.. הבעיהשלי היא המוטיב של אלה שכן עושים ספורט. בדרך כלל..
חיזוק הגוף. או העצמת המראה האישי או ואט אוור שתקראו לזה, תכלס מראה.
עכשיו באופן כללי אין לי בעיה עם זה הם הרי זוכים לעשות משהו שאני לא מצליח לעשות אולי לא מהסיבות הנכונות בעייני אבל הם עדיין עושים את זה.
היופי בעניין הוא שהוא כל כך אלגנטי, כל כך בסיסי וכל כך חזק, שום מאמר שאני אקרא לא יתן לי את הכוח לעשות ספורט כמו המשקל שלך או שום שיקול בריאותי לא ישפיע כלל בלי השרירים בבטן.
אז מה המטרה של הפוסט הזה?
החיים מלאים המוטיבים לא נכונים לעשות דברים לא נכונים בזמנים לא נכונים.. אני הייתי רוצה שנערכו את המוטיבים הלא נכונים לעשות דברים נכונים, ומי יודע אולי הצלחתי לדבר אל הספורטאי שבכם..

יום טוב.

טום

מה אני רואה?

אז מה מיוחד אותנו?
כבני אדם, מה מאפיין אותי ששונה ממך, למה כולנו לא פשוט מערכת אורגניזם אחת שחושבת אותו דבר ועושה הכל בעזרת איזה סופר מוח מחשב כזה שיודע הכל,
הייתי חושב שהעבר של כל אחד שונה וזה מאפיין אותו ובונה לו אישיות מיוחדת..

אבל זה עדיין לא מיחד אותך מאנשים אחרים במובנים מסוימים, אם שני אנשים יעשו אותו דבר במשך עשרים שנה הם יכולים להיות זהים אבל הם יכולים להיות אנשים שונים לחלוטין.
ופה הבנתי את מה שאני חושב היום, ואת הסיבה שלמרות שהבן אדם מולי יכול להיות אדם נוראי, הוא יכול להרוג ארנבים בשעות הפנאי ואני עדיין אקשיב לו, כי ראיית העולם שלו שונה מישלי
גיליתי לפני כמה שנים שהדבר היחיד שאני וחבריי לשעבר לא מקבלים במשותף הוא ראיית העולם, באותה התקופה ראיית העולם שלי הייתה נוראית ואני אשמח לדבר על זה בפוסט אחר, אבל היה היתה שונה משל חבריי ולמרות ששמענו את אותה המוזיקה, שיחקנו אותם משחקים, והיינו באותה כיתה במשך רוב שעות היום, תמיד הרגשתי שאני לא שייך אליהם, שאני צריך לרכוש את מקומי על בסיס קבוע אצלם, וכל 'ההבדל' הזה נותר בעקבות ראיה של אותה הסיטואציה בצורה אחרת.
אני משתדל לסיים את הפוסטים האלה בראייה לעתיד ולהסביר איך הדבר שאמרתי עוזר לך או כמו שאני קורא לזה, למה קראתי את כל זה?
כי ראיית עולם זה הדבר הכי חשוב שיש, ואם תרכשו לעצמך ראיית עולם רחבה שמסתכלת על שאר האנשים סביבכם ומתייחס לדברים שלא נראים לעין, אולי תסבלו משאר העולם, אבל תנו כל פעם שתרצו להבין את כל צדדי המטבע.

יום טוב.

טום

איך נפלו גיבורים

אני אוהב מלחמה.

יש משהו מרגש בקרב, בהבנה שרק אחד מהצדדים הולך לשרוד ושאין דרך אחרת לפתור את הבעיה.

אולי אני פשוט אוהב קונפליקיט? או בעיה מורלית קשה?

אני הייתי רוצה לחשוב שכן אבל מלחמה זה יותר מזה, זה לא רק פתרון אבסולוטי לבעיה בין שני צדדים, מלחמה זה הסכמה מצד שני הצדדים לעשות כל מה שהם יכולים כדי הרעיון שלהם ינצח, ואין זה דרך טובה להתחיל בלוג?

שלום, שמי לא רלוונטי אבל מצב חיי כן, אני בן 18 מסיים את כיתה י"ב ועובד כמתכנת בחברת הייטק בתל אביב עד שצה"ל יחליט שאני ראוי לשרת בו ויקח אותי ל'שירות משמעותי'

אני הצבעתי מרץ בבחירות ואני לובש נעליים מידה 43.

והייתי קורא לעצמי אדם בלי חברים.

למה אני פה? כותב אל הלא נודע.

כי אני יכול, כי אני חושב שמישהו רוצה לשמוע את זה, מישהו אולי רוצה להקשיב למחשבות שלי.

אולי אני כותב את זה לדורות הבאים? ואולי אני כותב את זה כדי להבין את עצמי, אבל ללא ספק הדרך הזאת תפתור כמה חידות אבל תשאל אפילו יותר.

למה בלוג ? אתה לא יכול לפתוח חשבות טויטר ולהציק לשאר העולם עם הבעיות שלך?

אני יכול, אני לא רוצה, אני חושב שטוויטר זה לא המקום בשבילי, אני רואה את עצמי כאדם בישן שתשובתו תלויה באופן מסייבי באדם שנמצא מולו. אחת הסיבות שבגללן אני חושב שאוכל באמת להמשיך עם הבלוג הזה היא האמונה (לא משנה מה המספרים מראים) שאף אחד לא הולך לקרוא את זה .

מה לצפות מהבלוג הזה?

לא לצפות.
באופן כללי.

בחיים עצמם.

פשוט לחיות, בהנחה והחלטתם להעביר את הסופ"ש פה אתם כנראה תמצאו פוסטים אקראים על דברים אקראים שכנראה יתנו לכם להסתכל על הדברים בצורה אחרת, אם לא, יתנו לכם תמיכה שעוד מישהו חושב כמוכם. והרי זה לא מה שבני אדם רוצים יותר מהכל? ההבנה שעוד מישהו חושב כמוהם ושהם חלק ממשהו גדול יותר ? זה לא למה נהרסו בנייני התאומים?

בנימה אופטימית זה אני מאמין שאסיים את הפוסט הזה, נהנתם? כנראה שתהנו משאר החומר. הגעתם עד לפה? כנראה שנהנתם.

יום טוב.

טום